שורשים
ג'יורג'יו (יהודה) נולד ב-4.5.1927 בפירנצה שבאיטליה לאלזה (לבית זאקס) וברונו אלגרנטי. אלזה היא בתם של אידה (לבית ג'נטילי, משפחה שהתבססה במאה ה-17 בסאן-דניאלה דל פריולי שבצפון-מזרח איטליה) ושל אטורה זאקס, רופא מפורסם באותו חבל פריולי. ברונו מצידו הוא בנם של גבריאלה (לבית קסטלנואובו) ושל אלסנדרו אלגרנטי. אלסנדרו הוא נצר למשפחה יהודית שהיגרה מהעיר גרנדה שבספרד לאיזמיר שבטורקיה במסגרת גירוש ספרד. המשפחה זכתה לשם אלגרנטי, שפירושו "האנשים מגרנדה" בטורקית. במאה ה-18 היגרו בני המשפחה מאיזמיר לאנקונה שבאיטליה, ומשם לנאפולי.
אלזה וברונו נפגשו בחופשה בקאפרי שבדרום איטליה, נישאו ועברו לגור בפירנצה, שם נולדו גיורגי'ו (יהודה) ואחותו עדה.

החיים בקיבוץ
יהודה מצטרף לגרעין הכשרה בקיבוץ גבעת ברנר. במהלך ההכשרה הוא מגוייס לחטיבת גבעתי ומשתתף ב"מבצע יואב". בסיום המבצע הוא חוזר לגרעין, שמקים את קיבוץ רגבים. ברגבים הוא נישא לבבי, וב-1952 נולדת בתו הבכורה הגר. המשפחה הצעירה עוברת למעגן מיכאל, וכעבור כשנתיים יהודה ובבי מתגרשים. במעגן מיכאל יהודה עובד ברפת, אותה ינהל שנים רבות. ברפת יהודה מכיר את רוח'לה, עובדת חרוצה ויעילה. באווירה המיוחדת של עבודה בשעות לא שגרתיות נרקם ביניהם קשר רומנטי. ב-1959 יהודה ורוח'לה נישאים (כל אחד מהם בשנית). יהודה מביא לתא המשפחתי המוקם את הגר, ורוח'לה את ביתה אדוה. אל התא מצטרפת אנדרה, אותה מאמצת המשפחה המתגבשת. ביחד מביאים יהודה ורוחלה לעולם את רזיה, ובהמשך את רוית, תמיר ודותן.
בנוסף על שנותיו ברפת, שימש יהודה גם כמרכז עבודה, אקונום ורכז תרבות. בכל השנים האלה הוא גם משמש כצלם של הקיבוץ, מתעד בתמונות וסרטים את חיי הקיבוץ.
ב-1972, הוא יוצא עם המשפחה לשליחות בת שנתיים בשגרירות ישראל ברומא. כמזכיר ראשון של השגריר, תפקידו היה להעלות ארצה דרך איטליה יהודים מסורבי עלייה מברית המועצות. לאור הצלחתו בתפקיד הוא מתבקש ונענה לפניה לצאת לשליחות נוספת ב-1982. על פועלו באיטליה כתב מאוריציו מולינרי, העורך הראשי של la Repubblica, כי תרומתו של יהודה ליהודי ברית המועצות משפיעה עד היום על היחסים בין ישראל ורוסיה.
עם החזרה לקיבוץ ב-1985 עבד יהודה במפעל של הקיבוץ, פלסאון, וזאת עד לפרישתו לגמלאות.

ילדות באיטליה

יהודה גדל בפירנצה. האם אלזה, ששירתה בצלב האדום במלחמת העולם הראשונה, ובהמשך מורה, דוגלת בלאומיות איטלקית, ולאור זאת יהודה נוטל חלק בתנועת הנוער הפאשיסטית. האב ברונו לעומתה מאמין שהילדים צריכים להכיר גם את המסורת היהודית. לפני שנחקקים באיטליה חוקי גזע, ברונו עולה בדרגות ומתמנה לסגן מנהל בנק. עם כניסת החוקים לפועל, מגורש יהודה מתנועת הנוער ומבית הספר. לימודיו נמשכים בתוך הקהילה היהודית, שם הוא נחשף לציונות, לקיבוץ, ולשפה העברית. בינתיים ברונו מפוטר מעבודתו בבנק, ויוצא לצרפת לחפש עבודה, בתקווה למצוא חוף מבטחים למשפחה. לאחר האקציה הראשונה באיטליה, כשהסכנה הקיומית למשפחה הופכת מוחשית, יוצא יהודה מפירנצה לקרובי משפחה בכפר מונטה-סאן-סבינו, ועדה נשלחת למנזר בפירנצה. בהמשך מחליט יהודה לחצות את הגבול לשוויצריה הנייטרלית, שם הוא מוצא מקום במחנה פליטים עד סוף מלחמת העולם השניה.
עם חזרתו לפירנצה, וכהכנה לחיים בקיבוץ, משלים יהודה לימודי אגרונומיה באוניברסיטה. בתקופה זו הוא פעיל בתנועת החלוץ, משתתף בקורס מדריכים של ההגנה ומדריך בנשק במחנות של פליטי שואה שהמתינו באיטליה לעליה לארץ ישראל. מיד עם סיום לימודיו, באוגוסט 1948, עולה יהודה לישראל תחת השם הבדוי Georg Granit באניה של ארגון ההגנה.

מורשת
יהודה הצליח, בחיוכו ובליבו הפתוח לכל, בחוכמתו ובאצילותו, להקים וללכד משפחה רב-דורית ענפה. בגיל 90, קיים יהודה תערוכה שבמהלכה חילק לציבור הרחב מאות תמונות מאוסף התמונות שפיתח וצילם במשך 80 שנות צילום.
הוא נפטר בשיבה טובה בגיל 93 בביתו שבקיבוץ מעגן מיכאל, כשהוא מותיר אחריו 6 ילדים, 21 נכדים, ו-20 נינים. הוא נקבר בבית העלמין במעגן מיכאל, לצד רוחל'ה אשתו.
יהי זכרו ברוך.